רקע כללי

המשפחה היהודית הייתה תא החיים המשמעותי ביותר בשמירה על הקיום והזהות של העם היהודי לדורותיו. הערכים והקשרים האיתנים שטיפחה המשפחה היהודית הם שעמדו לה בהתמודדות הקשה בשעת משבר.
כל עוד נשמר התא המשפחתי, כל עוד היו בני המשפחה יחד, אף בתנאים הקשים ביותר, הם הרגישו מוגנים ומלוכדים.

השבר של המשפחה מתחיל בפרידה. פרידה מהבית שהווה את המסגרת הפיזית והאינטימית של המשפחה, פרידה מהאב שגויס לעבודות כפייה ולעתים פרידה מהילדים שנשלחו למסתור מתוך תקווה שהם ינצלו וימשיכו את השושלת של המשפחה.

ההתמודדות עם השבר והסבל בעת שואה הוא גם סיפורן של האמהות היהודיות שגילו תושיה, אומץ ומסירות נפש בדאגה לילדיהן, תוך סיכון מתמיד. האמהות סייעו רבות במלחמת הקיום של המשפחות בהילקח מהן אבי המשפחה. מקום מיוחד במלחמת הקיום שמור לילדים. הילדים איבדו את ילדותם ובן לילה הפכו למבוגרים שנטל הכלכלה והאחריות למשפחה מוטל עליהם.

עם המעבר למחנות חדלה המשפחה להיות יחידה אינטימית. היא עברה פירוק נוסף. האמהות ניסו עד הרגע האחרון להעניק לילדיהם תמיכה רגשית והיו שהלכו מרצון עם ילדיהם,למרות שיכלו להציל עצמן,לדרכם האחרונה.

הניצולים היו מעטים. בתום המלחמה חיפשו הניצולים,בכל דרך שהיא, קרובי משפחה שנותרו בחיים. למרות הקשיים הרבים נבנו משפחות חדשות לאחר השחרור. מלבד תחושת הבדידות שדחפה לנישואים היו המחויבות להמשכיות המשפחה ותודעת השליחות של "עם ישראל חי", הגורמים הדוחפים להקמת משפחות לאחר השואה. אכן זכו חלק גדול מהניצולים לטעת משפחות ענפות של בנים ובני בנים הממשיכים את שושלת הדורות.
קישור לדף הרקע